החלטה בתיק בר"ע 528/04

המבקשת הגישה בבית-משפט השלום בבית שמש תביעה בסדר דין מהיר נגד המשיבה, בגין נזקים שנגרמו לרכושה של המבקשת על-ידי רכב הנדסי מסוג "שופל" שהיה נהוג בידי נהג מטעם המשיבה ובהוראתה, כך לפי טענת המבקשת. המשיבה לא התגוננה נגד התביעה, ובתאריך 18.4.04 ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה.

המשיבה ביקשה מבית-משפט קמא לבטל את פסק הדין שניתן נגדה, בין היתר, על יסוד הטענה כי דינו של הסכסוך שבין הצדדים להתברר בהליך בוררות. זאת,  לנוכח קיומה של הוראה בתקנון האגודה המשיבה, בה חברה המבקשת, לפיו כל סכסוך בין חברי האגודה לבין האגודה יימסר למשפט בוררים. המשיבה טענה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, כי יש לעכב את הדיון בתביעה ולהעבירה להליך של בוררות, כמתחייב מתקנון האגודה. בית-המשפט קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין, ובהחלטה מיום 18.5.04, המבטלת את פסק הדין, התייחס לטענת ההגנה שבפי המשיבה בדבר קיומו של סעיף בוררות בתקנון האגודה השיתופית, החל על סכסוכים בין האגודה לבין חבריה, דוגמת הסכסוך בענייננו.

בתאריך 31.5.04 פנה ב"כ המשיבה אל ב"כ המבקשת במכתב וביקש לבדוק עימו את האפשרות להעביר, בהסכמה, את הסכסוך בין הצדדים לבוררות. המכתב מסתיים בציפייה לקבלת תשובה חיובית, "כדי שנפנה יחד לוועד הפועל המזרחי בארץ ישראל, על-מנת שימנה בורר שידון בסכסוך".

ב"כ המבקשת השיב לפנייתו של ב"כ המשיבה רק בתאריך 15.7.04. תשובתו היתה, כי המבקשת מתנגדת לבירור הסכסוך בהליך בוררות.

בתאריך 2.9.04 עתר ב"כ המבקשת לבית-המשפט בבקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה. ב"כ המבקשת הזכיר בבקשה את פנייתו של ב"כ המשיבה אליו במכתב מיום 31.5.04, ואולם השמיט את הנתון לפיו תשובתו לפנייה זו ניתנה רק בתאריך 15.7.04, ערב פגרת בתי-המשפט. בית-המשפט העביר את הבקשה לתגובת ב"כ המשיבה בתאריך 6.9.04, וזה הגיש לבית-המשפט בתאריך 13.9.04 שניים אלה: האחד, בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968; והשני, תגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. הבקשה לעיכוב הליכים הועברה לתגובת ב"כ המבקשת, אשר הגיש את תגובתו  בתאריך 18.10.04.

בתאריך 24.10.04 החליט בית-המשפט לעכב את ההליכים בתובענה, על יסוד בקשת המשיבה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. בית-המשפט מציין בהחלטתו, כי המבקשת איננה חולקת על תוקפו של סעיף הבוררות בתקנון המבקשת ועל חלותו על הסכסוך שבין הצדדים. בית-המשפט הכתיר את טענות המבקשת כ"טענות פרוצדורליות מובהקות, שאין בהן ולא כלום".

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפניי.

המבקשת מלינה על כך, כי בית-משפט קמא קיבל את הבקשה לעיכוב הליכים שהגישה המשיבה ונמנע מלקבל את בקשתה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה (תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במה דברים אמורים.

כפי שצויין לעיל, החלטת בית-משפט קמא בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה (החלטה מיום 18.5.04) נסמכה על קיומה של טענת הגנה טובה בפי המשיבה בדבר קיומו של סעיף בוררות בתקנון המשיבה, המסדיר את היחסים שבין המשיבה לבין החברים בה, לרבות המבקשת. טענה זו, אשר תמכה בבקשה לביטול פסק דין, נסמכה גם על תצהיר שהוגש על-ידי נציג המושב, מר אליהו כהן, אשר הצהיר כי כיו"ר וועד ההנהלה של האגודה הוא היה מוכן, ועדיין מוכן, להתדיין בבוררות לפי תקנון האגודה. חשוב לציין, כי המבקשת אינה חולקת לגופו של עניין על כך, כי הסכסוך מושא התובענה שהגישה נופל לגידרו של סעיף הבוררות שבתקנון האגודה, והיא לא כללה כל טענה בעניין זה בכתבי הטענות שהגישה לבית-משפט קמא. זאת, בניגוד לאמור במכתבה מיום 15.7.04, המופנה לב"כ המשיבה, לפיו "הסכסוך אינו נופל לגדר המקרים המחייב את מרשתי לקיומו של הליך כזה [הליך בוררות]". טענה זו האמורה במכתב אינה מוזכרת באף לא אחד מכתבי הטענות שהוגשו לבית-משפט קמא, ואף איננה כלולה בבקשה לרשות ערעור שבפניי.

כפי שצויין לעיל, המשיבה לא שקטה על שמריה ובמועד סמוך למועד שבו בוטל פסק הדין נגדה פנתה לב"כ המבקשת במכתב, מיום 31.5.04, המזמין אותו להסכים להליך בוררות לבירור הסכסוך שבין הצדדים. דווקא ב"כ המבקשת הוא זה שהשתהה, ותשובתו למכתב האמור ניתנה רק כעבור חודש וחצי, בתאריך 15.7.04. במצב דברים זה, פנייתו של ב"כ המבקשת לבית-המשפט בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה אך בחלוף יומיים לאחר תום פגרת בתי המשפט לא היתה מעשה ראוי, שהרי רק בתאריך 15.7.04 גילה ב"כ המבקשת את דעתו כי הוא מסרב להעביר את הסכסוך להליך בוררות. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שפגרת בתי המשפט מפסיקה את מירוץ המועדים, לא ניתן לומר כי ניתנה למשיבה שהות מספקת להתגונן נגד התביעה ולבקש את עיכוב ההליכים, ובוודאי שלא ניתן לדבר בנסיבות העניין על זלזול בבית המשפט ובמועדים, כפי שטוען ב"כ המבקשת. אכן, היתה בפני בית-משפט קמא בקשתה של המבקשת למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ואולם בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי תביעתה של המבקשת היתה בלתי מוגנת, שכן, כפי שכבר תואר לעיל, באותו שלב היו מונחות בפני בית-משפט קמא טענות המשיבה, ובהן הטענה כי הסכסוך ראוי להתברר בהליך בוררות.

במצב דברים זה, לא נפל כל דופי בהחלטתו של בית-משפט קמא לבקש את תגובת המשיבה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ומשהונחו בפניו תגובתה של המשיבה ובקשתה להעביר את הסכסוך להליך בוררות, רשאי היה לקבל את בקשת המשיבה, כמובן לאחר מתן אפשרות למבקשת להגיש את תגובתה לבקשה, כפי שעשה.

סיכומם של דברים. על יסוד כל הטעמים שהובאו לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא. נראה, כי למבקשת אצה הדרך לקבל פסק דין בלא שיתבררו טענות הצדדים לגופם של דברים. לא למותר להזכיר, כי במהלך הדברים הרגיל מתנהל הליך משפטי במעמד שני הצדדים. בענייננו, גילתה המשיבה את דעתה למן תחילת ההליכים, כי דינו של הסכסוך שבין הצדדים להתברר בהליך של בוררות. המבקשת איננה חולקת על כך. העובדה, כי בראשיתם של ההליכים ניתן נגד המשיבה פסק דין בהיעדר הגנה, איננה מקנה למבקשת "זכויות יתר" בהמשך ניהול ההליך, ונזכיר כי בהחלטה מיום 18.5.04 אף נפסקו לזכותה הוצאות.

אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה. מאחר שלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ח בטבת, תשס"ה (9 בינואר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000528/04ברע053 הוקלד על ידי רנה